פסק-דין בתיק ע"א 3493/02

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת נועה גרוסמן) מיום 1.10.02 בת"א 171173/02 שמחק על הסף תביעה להחזר מע"מ שהגישה המערערת נגד המשיבה. המערערת חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

2.         הרקע

(א)                המערערת הגישה נגד המשיבה תביעה כספית להחזר סך 1,700 ש"ח המהווה את סכום מע"מ (להלן: - " התביעה") בגין הוצאות שנפסקו לחובת אימה המנוחה, גב' אילנה שקט ז"ל (להלן: - " המנוחה"), בהתאם לפסק-דין שניתן בעת"מ 1092/00 (להלן: - " העתירה"). בעתירה הנ"ל חייבה השופטת פלפל את המנוחה ב" הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק" (עמ' 5 למוצג ת/1 למוצגי המערערת) לשתי המשיבות בעתירה הנ"ל, והתביעה התייחסה למע"מ שהושת בגין מחצית הסכום האמור.

(ב)                 המנוחה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק-הדין בעתירה הנ"ל (ע"א 9563/00) ובמסגרת הערעור טענה אף לעניין ההוצאות אך לא לעניין מע"מ. הערעור נמחק בהמלצת שופטי בית המשפט העליון ביום 29.11.01.

(ג)                  המנוחה שילמה את הסכום ללא כל מחאה ב-11.2.01 (מוצג ת/4 למוצגי המערערת) אך לאחר מכן, בחודש מרס 2001 הגיעו באי-כוחה למסקנה שאין מקום לחיובה במע"מ, מפני שמדובר בתשלום לרשות מרשויות המדינה.

(ד)                 משהגיעו ב"כ המנוחה למסקנה שלא היה מקום לגבות מהמנוחה מע"מ, פנו הם מספר רב של פניות למדינה בדרישה להחזר מע"מ (התכתובת צורפה כמוצגים ת/7 - ת/11).

(ה)                המשיבה הודיעה לב"כ המערערת בחודש פברואר 2002 על הסכמתה להשיב את המע"מ (ת/10), הגם שהנושא נמצא בבירור ותוך שמירה על זכותה לדרוש סכום זה שוב.

(ו)                  משלא הושב הסכום, הוגשה התביעה בחודש אפריל 2002. את התביעה הגישה המערערת, ביתה של המנוחה.

(ז)                  המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה בהתבסס על מספר טעמים:

אא.       מעשה בית דין - משנקבע בפסק-הדין בעתירה כי יש להוסיף מע"מ לסכום ההוצאות,והמערערת לא השיגה על קביעה זו בדרך של ערעור, הרי שהקביעה הפכה חלוטה ולא ניתן עוד לתקוף אותה.

בב.       העדר יריבות - העותרת בעתירה הנ"ל היתה המנוחה ולא המערערת, והמנוחה היא ששילמה את הסכום. המערערת לא הצביעה על מעמד לגיטימי לתבוע את ההשבה.

גג.         חוסר תום לב של המערערת המנצלת את נכונותה של המשיבה, לפנים משורת הדין, להשיב את הסכום ששולם. נכונות שאינה קיימת עוד.

(ח)                ב"כ המערערת הצביעה, בתשובתה לבקשה לסילוק על הסף, על כך שהסעד המבוקש הוא סעד קיצוני ונדיר.

ובאשר לטענות המשיבה - טוענת המערערת בתשובתה שלא חל מעשה בית-דין, שהופרה הבטחה שלטונית, שהמשיבה עושה עושר ולא במשפט, ונוסף על כך היא מציינת שאין ממש בטענה שהתביעה טורדנית וקנטרנית או שאין יריבות.

(ט)        לתשובת ב"כ המערערת הוגשה תשובה של ב"כ המשיבה שבה טוענת ב"כ המשיבה כי אין בסיס לטענת עשיית עושר ולא במשפט במקום שהתשלום נעשה על-פי פסק-דין חלוט, ואין מקום לטענת הפרת הבטחה שלטונית, מאחר שהיא לא הועלתה בכתב התביעה כלל.

3.         פסק-דינו של בית משפט קמא

(א)        השופטת הנכבדה סקרה בהחלטתה את טיעוני הצדדים והגיעה למסקנה שדין הבקשה להתקבל ודין התביעה להיות מסולקת על הסף בשל מעשה בית-דין.

(ב)        לדעת השופטת הנכבדה, משקבע בית המשפט המחוזי במפורש את החיוב במע"מ, אין היא מוסמכת לשנות קביעה זו, וכל השגה על הקביעה היה על המערערת להעלות לפני הערכאה הדיונית או במסגרת ערעור. ערעור אמנם הוגש, אך מסיבות השמורות עימה, בחרה המערערת לא להתייחס לנקודה זו.

(ג)         השופטת ציינה גם שהמערערת לא הצביעה על מעמדה בתביעה, שהרי המנוחה הייתה העותרת בעתירה וגם הייתה זו ששילמה את ההוצאות והמע"מ, ולא די באזכור קיומם של צווי ירושה או צוו קיום צוואה כדי להקנות למערערת מעמד.